בנם של שקד ללדינפויי ודגן זוהמינגליא. נולד ביום י' בשבט תשס"ג (12.1.2003) בעיר קולוסיפ שבמדינת מיזוראם אשר בצפון-מזרח הודו. ילד שלישי מתוך ארבעה, אח לאפרת, תפארת ועמנואל.
גרי היה בן לקהילת בני שבט המנשה, שלפי המסורת הוגלו כחלק מעשרת השבטים לפני כ-2,700 שנים, בחורבן ממלכת ישראל ובית ראשון, על ידי סנחריב מלך אשור. מאז, בכפרים נידחים ביערות הודו, הם שמרו על המסורת היהודית ושאפו להגיע לארץ ישראל.
גרי ללהרואיקימה גדל בקולוסיפ עד שהיה בן שלוש (שנת 2006), אז עלה עם משפחתו ארצה. תחילה, התגוררה המשפחה במרכז קליטה בכרמיאל. אחרי שנה וחודש, עברו לשדרות בשאיפה לתרום לחיזוק ההתיישבות בפריפריה. שם, בנוסף לאתגרי העלייה והקליטה, התמודדה המשפחה עם ירי רקטות חוזר ונשנה לעבר העיר. בכל פעם שנשמעה אזעקה, נהג גרי הקטן לומר: "כשאני אהיה גדול אני אנצח אותם".
אחרי כשלוש שנים, כשגרי היה בן שבע עברה המשפחה לעפולה והשתקעה שם. גרי למד בבית ספר יסודי מקומי והמשיך לבית הספר העל-יסודי השש-שנתי "אורט בן גוריוו" בעיר, שם למד במגמת צילום.
אחרי שעות הלימודים היה חניך בתוכנית "נירים בשכונות", הפועלת לקידום מצוינות בקרב בני נוער, ורקדן מוכשר ב"נוקאאוט" - קבוצת ברייקדאנס ומחול של עמותת תרבות בעיר.
מילדות, התאפיין בעוצמה פנימית ובאופי חזק ומיוחד. היה לו כוח רצון עז, יכולת לפעול בשקט ובנחישות למען מטרותיו ומוכנות להתגבר על כל אתגר. הוא היה צנוע מאוד, הסתפק במועט וידע להנות ממה שיש לו, מבלי להשוות את עצמו לאחרים. אחיותיו סיפרו שכשנפל או נפגע כילד, נהג לבכות מעט ומיד להפסיק, כדי לא לעורר סביבו עניין.
השקט והביישנות אפיינו אותו, ומתוכם צמח כמנהיג שקט, שדואג לכולם בסתר ומשאיר את חותמו מבלי להתפאר בכך. כבר כשהיה בכיתה ה' זומנו הוריו לשיחה על ידי מחנך הכיתה, שביקש לשבח את גרי ואת יכולות המנהיגות שלו. בין היתר, ציין המחנך בפגישה כי גרי מאכיל את החתולים שבקרבת בית הספר, וסוחף אחריו את כל חבריו לכיתה.
גם בקבוצת הברייקדאנס בה רקד גרי היה ביישן בהתחלה, התרחק ממרכז תשומת הלב ונתן הרבה מקום לאחרים. סגנון הריקוד שלו היה שונה משל השאר, יצירתי ותיאטרלי מאוד. ככל שהתבגר, עבר תהליך פנימי משמעותי, צבר ביטחון ביכולותיו והתחיל לשאוף גבוה ולהאמין בעצמו. כחלק מהתהליך, החל להנות גם מתשומת הלב שקיבל על יכולות הריקוד שלו.
גרי היה אדם טוב לב, רגיש ומלא חמלה לכל יצור חי. אומן בנשמה, ברוך כישרונות, שלצד הריקוד והצילום אהב גם לצייר, בעיקר בהשראת משחקי מחשב ואנימה (סגנון אנימציה יפני). בפרויקט הגמר של מגמת הצילום בתיכון בחר בנושא "השקפה עצמית" וצילם את עצמו בדרכים שונות, כאשר לכל תמונה צירף טקסט שכתב בהשראתה. באחד הטקסטים הסביר על האור והצל, הקביל אותם לצדדים השונים בנפש האדם, שלא תמיד ניתן להבחין בהם, ודיבר על חשיבות הרגישות לאחר.
גרי היה חרוץ, בשנותיו בתיכון יצא לעבוד אחרי שעות הלימודים כדי שיוכל לקנות לעצמו דברים שרצה ולעזור למשפחה. עבד בניקוי חדרי מדרגות, ועבד בחופשות במפעל שבו עבד אביו דגן. הוא מעולם לא התלונן על מה שאין לו, היה מרוצה בחלקו וידע להעריך את מה שיש.
ב-16.8.2022 התגייס לצה"ל ושירת בתחילה כלוחם בסיירת "חרוב" - יחידה מיוחדת של חטיבת "כפיר". בצניעותו, לא סיפר למשפחה כי התקבל לסיירת המובחרת, והם גילו זאת רק בטקס ההשבעה שלו.
לאחר תשעה חודשים שוחרר מהסיירת בעקבות בעיה רפואית והועבר לתפקיד מנהלתי. הוא הקפיד לבצע את תפקידו החדש על הצד הטוב ביותר, אך התעקש לחזור להיות לוחם ואף היה מוכן להתחיל את שירותו הצבאי מחדש על מנת שזה יקרה. אחרי מאבק עיקש שנמשך קרוב לשנה, קיבל את מבוקשו והוצב בגדוד "שמשון" 92 של חטיבת כפיר.
הוא הוכשר כנגביסט – לוחם היורה במקלע "נגב" ונמצא לרוב בחוליית החוד הקדמית של הפלוגה. התפקיד מילא אותו בתחושת גאווה ומשמעות, ואפשר לו להביא לידי ביטוי את מגוון יכולותיו.
גרי היה לוחם מקצוען, טוטאלי, מסור וחדור מטרה, ראשון לחתור למגע, להתנדב ולבצע כל משימה. תמיד שמר על חיוך ועל מזג נעים, לא התלונן גם כשהיה קשה ושם את צרכיהם של אחרים בראש מעייניו.
אחד ממפקדיו סיפר כי לילה אחד, ראה את גרי מתאמן עם ציוד מלא, נושא עליו את מקלע הנגב. כששאל למעשיו בשעה כה מאוחרת, הסביר גרי שהוא מתאמן על מנת להתרגל למשקל של המקלע הכבד, ולהיות מוכן ככל האפשר ללחימה.
גרי תמיד ראה צד חיובי, בכל סיטואציה. הוא היה בעל חוש הומור שחור, וכשנתקל במהלך שירותו באתגרים ידע להתמודד מולם עם גישה אופטימית. בזכות גישתו החיובית והחברותית, לגרי היה חברים מכל הדתות, המינים והצבעים, כולל בעלי חיים שהוא מאוד אהב. הוא הקפיד לא לחשוב על היותו שונה, אלא ראה את השונות כהזדמנות להתחבר וללמוד מאחרים. המסר שלו היה - לראות את הטוב בכל אדם ולהיות שם למען הזולת, גם אם זה לא חוזר אליך.
את בת זוגו, חוילי, אהב בכל ליבו, ותכנן לטוס איתה לחו"ל אחרי השחרור. בהמשך, חלם ללמוד את תחום התכנות והסייבר ולפתח משחקי מחשב.
בשבת כ"ב בתשרי, שמחת תורה תשפ"ד, 7 באוקטובר 2023, בשעה שש וחצי בבוקר, פתח ארגון הטרור חמאס במתקפת פתע על ישראל. בחסות ירי מסיבי של טילים ורקטות מרצועת עזה לאזורים נרחבים בארץ חדרו אלפי מחבלים – יבשתית, ימית ואווירית, והחלו במתקפה רצחנית על יישובי עוטף עזה ועל שדרות, אופקים ונתיבות, על מְבַלי מסיבות טבע סמוך לקיבוצים רעים ונירים, על בסיסי צה"ל ועל העוברים בדרכים באזור. המחבלים רצחו כשמונה-מאות אזרחים בבתיהם, במכוניותיהם, אחרי שביצעו בהם פשעים כבדים. חטפו לרצועת עזה מאות ישראלים והחריבו, בזזו והעלו באש בתים ורכוש. מאות חיילים, שוטרים, אנשי כוחות הביטחון וחברי כיתות הכוננות המקומיות נפלו בקרב. בבוקר זה החלה מלחמה.
מיומה הראשון של המלחמה לחם גרי בגזרות הלחימה השונות בגבורה ובמסירות. הגדוד שלו הוצב בתחילה בגבול הצפון, אליו התפשטה הלחימה מיומה הראשון, לאחר מכן פעל בשטחי יהודה ושומרון ובהמשך הצטרף לכוחות הקרקעיים שלחמו בשטח רצועת עזה.
ביום שני 11.11.2024 יצא הגדוד לפעילות מבצעית בצפון רצועת עזה, באזור בית לאהיא. גרי הצטרף לפעילות אף שסבל מפציעה ברגל מפעילות קודמת, הוא לא הסכים לנוח כשחבריו נלחמים. במהלך המשימה, נורה לעבר הכוח טיל RPG ופגע בו פגיעה ישירה. גרי נהרג במקום, לצידו נפלו שלושה לוחמים נוספים – סמ"ר אופיר אליהו, סמ"ר נווה יאיר אסולין וסמ"ר אור כץ.
סמל ראשון גרי ללהרואיקימה זולת נפל בקרב ביום י' בחשוון תשפ"ה (11.11.2024). בן עשרים ואחת בנופלו. הובא למנוחות בבית העלמין הצבאי בעפולה. הותיר אחריו הורים, שתי אחיות ואח.
על מצבתו חקקה המשפחה את המילים: "תמיד ראשון, למען הזולת, למען הארץ".
אביו, דגן, ספד לו: "מאז שגרי היה קטן הוא היה מיוחד, שונה לטובה. בהיותנו בשדרות כל הילדים התחברו אל גרי, רצו את חברתו. באו אלינו הביתה וביקשו שיהיה חבר שלהם. ב-2010 עברנו לעפולה, גם כאן היה אהוב וכולם רצו את חברתו... אהוב מאוד במשפחה, תמיד מרוצה, ילד טהור, טוב ומיוחד".
"היית אחד האנשים שהכי הערכתי ורציתי ללכת בעקבותיהם" כתב תום, חברו, "אתה היית מי שדרבן אותי ללכת ללוחמה, תמיד עזרת לי, ידעת איך להצחיק ואיך להאיר את החדר בשנייה. הלב שלך היה כולו טוב ותמיד באת בכוונות טובות...
"אני תמיד אזכור שהיינו יושבים אצלך והיית מארח, תמיד דאגת שלכולם טוב ולכולם יש מה לשתות ואם מישהו היה רעב ישר היית הולך ומכין לו צלחת מארוחת השישי. זה אולי דבר מאוד קטן ושולי אבל זה העיד על הבן אדם הגדול שהיית".
גרי מונצח באתר ההנצחה האינטרנטי של רשת בתי הספר "אורט".
בתיכון "אורט בן גוריון", שבו למד, יזם הצוות החינוכי את הקמתה של "מכינת גר'י - גבורה, רעות, יחד", במסגרתה לומדים תלמידי כיתות י"ב על דרכו של גרי ועל ערכיו.
עמותת "נירים", המפעילה את תוכנית נירים בשכונות שבה השתתף, ערכה מסע בן שלושה ימים לזכרו.
בכפר הנוער "נירים", השוכן בגליל המערבי, הוקם מתחם ישיבה ובו פינת הנצחה לגרי.
בינואר 2025, בתאריך יום הולדתו של גרי שחל חודשיים אחרי נפילתו, יצאה משפחתו במיזם הנצחה מיוחד במסגרתו קראה לציבור להגיע לבתי הקברות הצבאיים ברחבי הארץ ולהדליק נרות לחללי מערכות ישראל, על מנת שאף חלל לא יישכח. עוד ביקשה המשפחה להמשיך את דרכו של גרי - לסלוח מהלב, להרבות בעזרה ובאהבה לזולת.
המשפחה הקימה עמוד הנצחה באינסטגרם, תחת השם remember.gary.zolat.
עמודי הנצחה נוספים נפתחו באתר storyofmylifeובאתר memoriz.plus.
כתבו בני הקהילה: "גרי הוא החייל הראשון שנפל בקרב מקהילת בני מנשה וממוצא הודי. זאת אבדה גדולה וכאב רב למשפחה לחברים ולקהילה.
יהי זכרו של גרי ללהרואיקימה זולת ברוך, וברוך זכר כל הגיבורים שנפלו למען הגנת אזרחי ישראל ואדמת הקודש.
למען הזולת הפחדים לא קיימים.
גרי, נזכור וננציח אותך עד הנשימה האחרונה".
תצוגת מפה